מבשלים בשטח

תלוי בסוג הטיול שלכם. אם אתם עושים טרקים והולכים עם הציוד על הגב, גזייה אלפינית (שמתברגת ישירות על הבלון) היא קלה, קומפקטית ושוקלת כלום. אבל אם הגעתם עם האוטו לקמפינג מסודר ואתם מתכננים לבשל ארוחה למשפחה, כירת גז ניידת במזוודה תיתן לכם יציבות, עוצמת אש חזקה יותר, ונוחות של כמעט מטבח אמיתי בטבע.

אפשר להביא מהבית, אבל זה פחות מומלץ. סירים רגילים הם כבדים, תופסים המון נפח באוטו, והפיח של אש הגזייה עלול להרוס אותם. סטים ייעודיים לבישול בשטח עשויים לרוב מאלומיניום דק ששוקל מעט, הם מתקפלים אחד בתוך השני (כמו בובת מטריושקה) כדי לחסוך מקום, ומוליכים חום מהר מאוד כדי לחסוך לכם בגז.

רוח היא האויב הכי גדול של בישול בחוץ – היא מכבה את האש, מפזרת את החום וגורמת למים לרתוח נצח. הפתרון הכי פשוט וזול הוא להשתמש במגן רוח מתקפל מאלומיניום. מציבים אותו מסביב לכירה, והוא גם שומר על הלהבה יציבה וגם מחזיר את החום לכיוון הסיר, מה שחוסך לכם זמן ובלוני גז.

הברזל שלנו הוא: תמיד אחד יותר ממה שאתם חושבים. ללילה אחד שכולל קפה בערב, ארוחת בוקר קלילה ועוד קפה בבוקר, בלון גז סטנדרטי יספיק בדרך כלל. אבל אם אתם מתכננים בישולים ארוכים יותר כמו פסטה או תבשילים שדורשים אש דולקת זמן רב, קחו לפחות שני בלונים כדי לא להיתקע פתאום בלי אש באמצע.

הסוד הוא להתארגן מראש. הביאו איתכם גיגית מתקפלת מסיליקון, קצת סבון כלים (עדיף אקולוגי שלא פוגע בסביבה) וספוג ניקוי. בסוף הארוחה, חממו קצת מים על הכירה, שפכו לגיגית עם הסבון ותקתקו את הכלים. ככה גם תחסכו מים וגם לא תצטרכו ללכת לחפש את הברזייה של החניון בחושך.

בשום פנים ואופן לא! גם אם קפוא בחוץ או יורד גשם, בישול בתוך אוהל סגור הוא סכנת חיים. מעבר לסכנה שבד האוהל יתלקח בשניות, הצטברות של גזים ופחמן חד-חמצני בחלל סגור היא מסוכנת ביותר. תמיד מבשלים מחוץ לאוהל, באזור פתוח ומאוורר היטב.